למחיר היקר של נתח הבשר הנמצא על צלחתנו, אחראים שני גורמים משמעותיים. הראשון, זהה לרוב המוצרים, הלא הם המיסים השונים המוטלים. והאחר, הייחודי לבשר, אלו עלויות הכשרות הגבוהות. אך כששני הגורמים האלו מצטברים ונוגשים האחד ברעהו – התוצאה היא התייקרות נוספת.

את בתי המשפט בערכאותיהם השונות, העסיקה בשנה האחרונה תביעה של יבואני בשר גדולים, הנוגעת בחישוב הבסיסי של מסי היבוא על הבשר, שלהם השלכה רבה על המחיר לצרכן.

כל מוצר הנכנס בשערי מדינת ישראל, מחויב במיסי יבוא בשיעורים שונים, הנקבעים על פי מידת העדיפות שקובעים מתווי המדיניות הכלכלית, הנובעים מאיזונים בין התעשייה המקומית לתוצרת החוץ, ואשר קובעת למעשה את כדאיות היבוא והיא אף קריטית למפעלים בישראל ולמידת התחרותיות.

על כל יבואן להגיש לרשות המיסים קבלה על הסכומים ששולמו עבור הסחורה, בנוסף לעלויות כמו ביטוחים והובלות, כל אלה בצירוף הוצאות נוספות, נחשבות ל"ערך העסקה", אותו מחשבים לצורך מס. כלומר, מוסיפים את אחוזי המסים הקבועים לסכום שנקבע כ"ערך העסקה".

יבואני הבשר עתרו לבית המשפט, בבקשה לדרוש מרשות המסים שלא לחשב את עלות ההשגחה והכשרות, המאמירה להון רב, ואשר משולמת בכלל לצד ג', לרוב לגורמים בישראל, כחלק מ"ערך העסקה".

הוספת עלויות הכשרות לחישוב החיוב במסים אינה עניינית, וגורמת להאמרת תשלומי המסים להון רב, דבר שכמובן מגולגל לפתח הצרכנים. התביעה הגיעה לאחר שרשות המסים פשטה על מספר משחטות, ותבעה אותם על מיליוני שקלים, בגין העלמת מסים, בשל אי דיווח וחישוב עלות הכשרות בחישוב מחיר העסקה.

לאחר שנדחו ע"י בית המשפט המחוזי, עתרו המשחטות לבית המשפט העליון, שהעניק גושפנקה מוחלטת לההחלטת המחוזי, וקבע כי אכן, עלויות הכשרות ייחשבו כחלק מעלות העסקה, בין היתר בשל היות המשגיחים נמצאים בכל שלבי השחיטה, דבר שהופך אותם ואת עלותם לחלק מהמוטב המחויב במס.

"בכל הכבוד לטיעונים המעניינים ששמענו", כתבו השופטים בהחלטתם "עלינו לקרוא את לשון החוק כפשוטה". הוראת סעיף 132 לפקודת המכס הקובעת כי "ערך העסקה הוא מחיר ששולם או שיש לשלמו בעד הטובין" כוללת גם את עלויות הכשרות.